נזק משמעותי עקב תאונת דרכים מצד אחד ופיצוי נמוך יחסית מצד שני- איך זה יכול להיות? (ניתוח מקרה בפסק דין של בית משפט)

בחודש נובמבר 2016 התפרסם פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב בעניין תאונת דרכים (ת.א. 39898-12-12). בית משפט פסק פיצוי בסך כ- 235,000 ש"ח לנפגע תאונת דרכים בן 51 עם נכות צמיתה בשיעור 24% עקב נעילות בברך ונימול בכף רגל מחמת שברים וחבלה בברך שמאל.

מדובר בנכות ונזק משמעותיים. פגיעה ברגל יכולה לפגוע משמעותית בתפקוד ובעצמאות של אדם. גם מדובר באדם צעיר שלפניו עוד כ- 20 שנות השתכרות. פיצוי בסך 235,000 ש"ח עשוי להישמע נמוך על פניו. כיצד זה יכול להיות?

כפי שאנחנו נוהגים להסביר, הפיצוי שנפסק לנפגע בהליך משפטי עקב תאונת דרכים נגד חברת ביטוח חובה, לא נפסק ברובו עבור הנכות עצמה או עבור הפגיעה עצמה, אלא מושפע מנתונים רבים נוספים. דוגמאות לנתונים הנוספים שנלקחים בחשבון:

איזה מגבלות גופניות (אם בכלל) הפציעה/ הנכות גורמת?

איך היא משפיעה על התפקוד שלכם (ואם היא בכלל משפיעה), ובייחוד על התפקוד בעבודה (בהנחה שאתם בגיל העבודה)?

האם הפציעה/ הנכות גרמו לירידה בהשתכרות? איזה ירידה- זמנית, קבועה?

האם זה צפוי להיות ככה גם בעתיד?

האם הפציעה/ הנכות גרמו לכם להוצאות כספיות אחרות על תרופות, טיפולים רפואיים אולי עזרה בשכר? האם זה צפוי להיות ככה גם בעתיד?
האם הפציעה/ הנכות הצריכה עזרה קבועה וארוכת טווח בהיקף מיוחד של בן משפחה או אדם קרוב אחר?

מה הגיל שלכם ומספר השנים העתידיות שאתם צפויים לסבול מהנכות והמגבלות?

ועוד שאלות נוספות.

בית המשפט ינסה לגזור מהשאלות האלה מסקנות חותכות- מה הנזק הממוני שנגרם לכם בעקבות התאונה ושצפוי להיגרם לכם בעתיד, ולגזור מהנתונים הספציפים שלכם (גיל, השתכרות, גובה נכות, שיעור התפקודיות של הנכות, קבלות על הוצאות שהיו לכם וכו') מספרים ברורים כדי לחשב את הנזק הממוני שנגרם לכם בעקבות התאונה.

על הסכום שמתקבל בעקבות נזק ממוני, בית המשפט מוסיף סכום כסף שמשקף את הנזק הלא ממוני (הכוונה לכאב וסבל או "עוגמת נפש") אך הסכומים שנפסקים עבורו הם פעמים רבות יחסית לא גבוהים כאשר מדובר בתאונות דרכים (לקריאה נוספת ראו כאן).

בסיכומם של דברים אפשר לומר שהפיצוי שנפסק לנפגעי תאונות דרכים בבית המשפט בתביעה נגד חברת ביטוח חובה לא ניתן עבור הנכות עצמה או הפגיעה עצמה, אלא בעיקר עבור הנזק הממוני המוכח שהיא גרמה, ושהיא צפויה לגרום בעתיד.ככל הנפגע יצליח להוכיח בראיות ממשיות כמו: קבלות, תלושי שכר או דוחות שומה שנגרמו לו הפסדים, הוצאות, ירידה בשכר, כך הפיצוי צפוי להיות גבוה יותר.

במצב דברים רגיל, כאשר אדם נפגע ברגליו (כמו בדוגמא שאיתה פתחנו), יש אפשרויות רבות להוכיח הפסדים ולקבל פיצוי בהתאם. יחד עם זאת, במקרה הספציפי הזה בית המשפט התרשם שלנפגע לא נגרמה פגיעה בשכר, וציין שהנפגע אפילו שיפר את שכרו לאחר התאונה, ולכן נפסק לו סכום כסף מוגבל עבור כל שנות ההשתכרות העתידיות שלו. במילים אחרות: בית המשפט התרשם שהנזק הממוני שנגרם לנפגע ושצפוי להיגרם לו בעתיד אינו מאוד גבוה על אף הנכות והפציעה המשמעותיים.

אמנם בהחלט יכולים להיות מצבים שנכות רפואית/ נזק רפואי משמעותיים יחסית גורמים נזק ממוני מצומצם בלבד, ואז גם הפיצוי יהיה מצומצם יחסית. (גם יכולים להיות מצבים הפוכים: שנכות נמוכה יחסית גורמת לנזק ממוני גדול, ואז גם הפיצוי עשוי להיות גבוה ביחס לנכות הנמוכה).

במקרה הזה, פסק הדין מעורר בנו תמיהות אם אכן הנפגע הזה קיבל את מה שמגיע לו, מכיוון שמדובר בנפגע שעיסוקו הוא עבודות ניקיון ומשק בית ופגיעה מהסוג שנגרמה לו, אמורה בהחלט לפגוע בתפקודו בעבודה ובהכנסותיו. הפגיעה הממונית במקרה כזה אמורה להיות מובהקת. יחד עם זאת, אנחנו לא מכירים את המקרה הזה לעומק וגם לא את הראיות שהוגשו (כיוון שאנחנו לא ייצגנו בתיק הזה ואין לנו כל קשר לעורכי הדין המייצגים) כדי לקבוע נחרצות, אלא מהפרטים שפורסמו בפסק הדין, ועל כן התמיהות שלנו תישארנה בגדר תמיהות בלבד.