פיצוי על שבר בקרסול או בטיביה או בכף הרגל עקב תאונת דרכים
הרגל היא איבר תפקודי, ולכן פגיעה בה יכולה לגרום נזק משמעותי. בנוסף, פגיעה ברגליים פוגעת בניידות ובעצמאות של האדם. שני אלה עשויים להביא לכך שהפיצוי בגין פגיעה ברגל יהיה משמעותי.
עיקר הפיצוי שניתן לנפגעים בתאונה לא ניתן עבור השבר והפגיעה ברגל עצמם או אחוזי הנכות שנקבעו, אלא עבור הפסד כספי או שווה כסף שנגרם בעקבותיהם, אותו יוכל להוכיח הנפגע. ההפסד מוכח באמצעות ראיות, כגון:
-
תלושי שכר או דוחות שומה המוכיחים ירידה בשכר מאז התאונה ובעקבותיה.
-
קבלות על הוצאות רפואיות או טיפולים רפואיים שנדרשו עקב התאונה.
-
קבלות עבור עוזרת בית או עדות של אדם קרוב על עזרה שהוא נתן לכם בעקבות התאונה.
חברות ביטוח חובה נוהגות להעלות טענות שונות שמטרתן להפחית את הפיצוי למינימום האפשרי. מהניסיון שלנו כאשר נגרם שבר ברגל, הנפגע צפוי להיתקל בטענות כדוגמת הטענות הבאות:
-
השבר גרם לכל היותר לנכות זמנית בלבד, ולנפגע לא נותרה נכות קבועה.
-
גם אם נגרמה לו נכות קבועה, מדובר בנכות שכבר הייתה קיימת לפני התאונה או אחרי התאונה, ושאינה קשורה אליה.
-
גם אם יש קשר בין הנכות לתאונה, מדובר ב-"נכות על הנייר" בלבד, כלומר כזו שלא גרמה להפסד כספי כלשהו או אבדן רווחים.
-
גם אם נגרם הפסד כספי או אבדן רווחים, חברות ביטוח מנסות למצוא עליכם מידע שכביכול מסביר את ההפסד (לדוגמא: התנהלות כלכלית לא נכונה או נסיבות אישיות בחייכם וכו') בניסיון לנתק את הקשר בין ההפסד לתאונה.
כך חברות ביטוח נוהגות ליצור לעצמן "קלפי מיקוח" בהליך המשפטי, גם אם הן יודעות שהטענה לא בהכרח נכונה. על בסיס עמדת המיקוח ניתנת לנפגע הצעת פשרה לעתים מופחתת שלא משקפת את מלוא הנזק, ולעיתים אף בפער כספי גדול.
חלק מהנפגעים נותנים הסכמה להצעה כזו מתוך תחושת ייאוש, חוסר כוחות להמשיך להיאבק, מצוקה כלכלית או חוסר הבנה שהפשרה נמוכה.
על מנת להפחית את הסיכויים להיווצרות מצב כזה, יש לתת ביטוי ראייתי לנזק שנגרם לכם מיד לאחר התאונה ובאופן קבוע על פני תקופה ארוכה אחרי (לקריאה נוספת, ראו: "עברתי תאונת דרכים מה עושים?").
לשם כך אתם זקוקים להנחייה וליווי של עורך דין מקצועי ומנוסה המכיר את כל הטענות ושיטות הפעולה של חברות ביטוח כבר מהרגע הראשון לאחר התאונה. באופן כזה תוכלו לצפות מראש את טענות חברת הביטוח, ו"להקדים תרופה למכה" על ידי כך שתבטאו את הנזק שנגרם לכם בראיות ממשיות שלא ניתן יהיה לחלוק עליהן בהמשך.
