כאשר לאדם נגרמת פגיעה בעבודה, הפוגעת ביכולתו להמשיך ולעסוק בעבודתו, הוא עשוי להיות זכאי לפיצוי כספי מהמוסד לביטוח הלאומי, אם הפגיעה בעבודה הייתה "תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע".

 

"תאונת עבודה" היא תאונה פתאומית המתרחשת ברגע מסוים תוך כדי ועקב העבודה (לרבות בדרך אל העבודה ובחזרה ממנה), ואילו "מחלת מקצוע" היא מחלה המופיעה ברשימת מחלות מוגדרות, שנקבעו בתקנות המוסד לביטוח לאומי, שהעובד חלה בה עקב עבודתו.

 

במשך השנים, בתי הדין לעבודה נתנו דעתם לעובדה כי ישנה קבוצת אנשים, אשר "נופלת בין הכסאות". מדובר באנשים שאין ספק שנפגעו עקב עבודתם, אך הם לא נכנסים להגדרה הלשונית הטכנית של "תאונת עבודה" ומחלתם גם אינה נמצאת ברשימת המחלות המוכרות כ"מחלת מקצוע".

 

דוגמא לכך היא פגיעה של סניטר בבית חולים, אשר לוקה בפריצות דיסק בגב עקב תנועות חוזרות ונשנות תוך כדי הרמת חולים בבית החולים. פריצת דיסק לא בהכרח נגרמת עקב אירוע פתאומי ברגע מסוים, היכול להיחשב כ"תאונת עבודה", אלא באופן מצטבר ואיטי כך שהדיסק פורץ עוד ועוד החוצה עם כל מאמץ נוסף של הסניטר. מצד שני, הפגיעה גם לא מוכרת כמחלת מקצוע.

 

נוכח כך וכדי לא להותיר את אותה קבוצה אנשים (כדוגמת הסניטר) ללא פיצוי, יצרו בתי הדין לעבודה את "תורת המיקרוטראומה", לפיה גם אנשים שמוכיחים פגיעה מצטברת מעבודה עקב תנועות חוזרות ונשנות, יוכלו להיות מוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעי עבודה, הזכאים לפיצוי- גם אם מחלתם אינה מוכרת כ"מחלת מקצוע" או כ"תאונת עבודה".

 

"תורת המיקרוטראומה" לא חוקקה על ידי המחוקק, אלא על ידי בתי הדין לעבודה ("חקיקה שיפוטית"), והרעיון העומד בבסיסה הוא לא לקפח אנשים שאין ספק לגביהם כי מחלתם נגרמה תוך כדי ועקב עבודתם. במקרים שבהם יוכח כי נגרמה פגיעה בעבודה עקב תנועות חוזרות ונשנות, ייתכן וניתן יהיה לקבל פיצוי עקב הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.